התמונה של סמואל טפרה היא מויקיפדיה.
הרצים האתיופים ממשיכים לעשות חיל בריצות למרחקים בינוניים באולמות. בדיוק שבוע לאחר שיומיף קג'לצ'ה התקרב לכדי מאית אחת לשיא העולם במייל במשחקי מילרוז שבניו יורק (קבע 3:48.46), בן ארצו, סמואל טפרה בן ה-19 וחצי, שיפר את שיא העולם ב-1500 באולם, כשקבע 3:31.04 בתחרות שנערכה בעיר בירמינגהאם שבאנגליה. טפרה שיפר ב-14 מאיות את שיאו בן ה-22 שנה של גדול הרצים למרחק הזה בהיסטוריה, הלוא הוא הישאם אל גארוז' המרוקאי, שעדיין ממשיך להחזיק בארבעה שיאי עולם: 1500 מטר באצטדיון, מייל באצטדיון ובאולם ואלפיים מטר באצטדיון (המרחק האחרון מופיע בתדירות נמוכה למדי בתחרויות השונות).
יומיף קג'לצ'ה המשיך בכושר הפנטסטי שלו וסיים במקום השני בריצה בתוצאה של 3:31.58 (התוצאה השלישית בכל הזמנים במקצוע באולם). במקום השלישי סיים הרץ האוסטרלי סטיוארט מקסוויין עם 3:35.10, והפך לשיאן אוקיאניה (שמורכבת מאוסטרליה, ניו זילנד ואיים שונים באוקיינוס השקט) במקצוע.
טפרה וקג'לצ'ה הם שניים מקבוצה איכותית ביותר של רצים אתיופים צעירים למרחקים בינוניים וארוכים. קבוצה זו כוללת את סלמון ברגה (12:43.02 ב-5000 מטר ב-2018), האגוס גבריווט (12:45.82 ב-2018), מוכתר אידריס (אלוף העולם ב-5000 מטר בלונדון) ועוד מספר רצים מצטיינים.
תוצאותיהם הפנטסטיות של טפרה וקג'לצ'ה מעוררות עניין רב גם לקראת עונת התחרויות באצטדיון, שתיפתח באביב ותהיה השנה ארוכה מהרגיל עקב התאריך המאוחר, יחסית, שבו תיפתח אליפות העולם בדוחא שבקטאר (27 בספטמבר) בגלל תנאי מזג האוויר הקשים בחצי האי ערב. שני הרצים האתיופים לא ירדו עדיין מ-3:30 באצטדיון, תוצאה שנחשבת כאיזשהו גבול שמבדיל בין הרמה העולמית הגבוהה מאוד לרמה הגבוהה ביותר. נכון להיום, באופן מעניין, שיאיהם האישיים באולם ב-1500 טובים יותר מאלה שבאצטדיון (על אף, כמובן, שהריצות באצטדיון מהירות יותר עקב העיקולים המתונים יותר ומספר הסיבובים הנמוך יותר שצריך לרוץ). אם שניהם ישמרו על הכושר הזה גם בעוד מספר חודשים, ניתן להניח כי חוסר האיזון הזה הינו זמני למדי והם יהיו צפויים לרדת מגבול 3:30 (עד כה, רץ אתיופי אחד בלבד עשה זאת והוא אמאן ווטה, שקבע 3:29.91 ב-2014, תוצאה שמהווה את השיא הלאומי האתיופי במקצוע באצטדיון).
היבט מעניין נוסף הוא הפוטנציאל שלהם גם להגיע למקומות הראשונים באליפויות הגדולות בשנים הקרובות (הגברים האתיופים, בניגוד להישגיהם במרחקים הארוכים, מ-5000 ומעלה, אינם מרבים להגיע לפודיום בתחרויות הגדולות באצטדיונים פתוחים. ההישג הבולט ביותר שלהם במרחקים האלה היא הזכיה באליפות העולם של מוחמד אמאן ב-800 מטר באליפות העולם במוסקבה בשנת 2013). ההגעה לפודיום בתחרויות אלה אינה עומדת תמיד ביחס ישיר לאיכות השיאים האישיים של האתלטים. הדבר מיוחס בעיקר לאופי הטקטי של המקצועות באליפויות אלה. על הרצים לעבור סיבוב מוקדמות, שגם בו ניתן לפעמים ליפול עקב הקצב המשתנה של הריצה (בניגוד לקצבים המהירים והאחידים בתחרויות המסחריות השונות כמו התחרות בבירמינגהאם בשבת ותחרויות מסבב "ליגת היהלום", למשל), שנפתחת מאוד לאט ומתגברת לספרינט לקראת הסוף. אם אכן יעברו את המוקדמות, מצפה להם תסריט דומה, מבחינת הקצב המשתנה של הריצה, גם בגמר, בהבדל משמעותי אחד מהמוקדמות – מרבית הרצים בגמר הם "טקטיקנים" משובחים, שיודעים להתמקם בדיוק היכן שצריך בשלבים המכריעים של הריצה. מי שעונה, למשל, מצוין להגדרה הזו הוא מאתיו צנטרוביץ' האמריקאי, האלוף האולימפי בריו, שהתוצאה החלשה מאוד, יחסית, של 3:50, שהוא קבע בגמר, מעידה בעיקר על הההאצה היעילה שלו בשלבים הסופיים של הריצה (400 מטר אחרונים ב-50.62 שניות) והיכולת להתמקם בעמדה שמאפשרת לו לפרוץ מבלי להיחסם על ידי הרצים האחרים.
כך נראית ריצה טקטית –
אנצל את הפוסט גם כדי לעדכן על כמה מהישגיהם היפים של האתלטים הישראלים לאחרונה. דיאנה וייסמן, שיאנית ישראל במאה מטר (11.38), שיפרה היום את התוצאה הישראלית הטובה ביותר ב-60 מטר באולם, כשקבעה באליפות מדינות הבלקן (שישראל משתתפת בה על אף שאינה שייכת גיאוגרפית לאיזור. הקבלה לאיגוד מדינות הבלקן באתלטיקה היא הישג חשוב של איגוד האתלטיקה הישראלי, כיוון שהוא מאפשר פלטפורמות תחרותיות שונות לאתלטים הישראלים בגילים השונים) תוצאה של 7.38 שניות. נכון להיום, נראה שדיאנה תהיה האתלטית היחידה שתיקח חלק באליפות אירופה באולמות, שתיערך בגלאזגו בתחילת מרץ (גם לונה סלפטר קבעה את הקריטריונים להשתתפות ב-1500 וב-3000 מטר אך אינני יודע מה תוכניותיה שלה ושל דן סלפטר בנוגע לאליפות).
שיא לאומי נוסף נקבע בריצה ל-5 ק"מ בכביש על ידי לונה סלפטר במירוץ אור יהודה ביום שישי האחרון. לונה רצה בתוצאה של 15:15. לאור הכושר המצוין בו היא נמצאת, קשה מאוד לומר כי ההישג התקבל בהפתעה ויהיה מעניין מאוד להמשיך ולעקוב אחר התקדמותה של האתלטית הנהדרת הזאת.
אתלטית נוספת שנמצאת במגמת שיפור היא עדן פינקלשטיין. האתלטית בת ה-19, חניכתו של רוגל נחום (שיאן ישראל בקפיצה משולשת עם 17.20 ומגדולי הספורטאים במדינה), קבעה לפני כשבוע באליפות מדינות הבלקן לנוע באולם שיא ישראלי (באולם) של 6.32 בקפיצה למרחק והשיגה גם תוצאה מעולה ב-60 מטר, 7.62 (המהירות היא מרכיב מאוד משמעותי בקפיצה למרחק). גם התקדמותה של עדן, שמייצגת את מועדון מכבי ת"א, בשנים הקרובות תהיה מקור לעניין ולסקרנות.
ביום ראשון (17/02) ייערך מרתון סביליה בספרד ויקחו בו חלק מספר רצים ישראלים מעולים. מארו טפרי איבד את שיאו הישראלי שקבע באליפות אירופה בברלין, 2:13:00, לגירמה אמרה, כשהאחרון קבע 2:12:37 בולנסיה. טפרי יקווה שהעיר האנדלוסית תאיר לו פנים, כפי שעשתה למשלחת הישראלית באליפות העולם ב-1999 (שיא לאומי ב-100*4, 38.81 שניות, ומקום שלישי לאלכס אברבוך בקפיצה במוט). יחד עם טפרי ירוצו שני חניכים נוספים של דן סלפטר – ימר גטהון, מטובי רצי הבינוניות במדינה (שיא אישי של 3:42.40) שירוץ בסביליה את מרתון הבכורה שלו (שיאו האישי בחצי המרחק הוא 63:25), ואזאוונט טקה, רצה מצטיינת בעלת שיא אישי של 2:50:32 במרתון.
מלבד היותם של שלושתם, כאמור, חניכיו של דן סלפטר, המשותף ביניהם היא עבודתם המשותפת בעבר עם ד"ר רפי וישניצר ז"ל, שאימן אותם במסירות ובמקצועיות רבה.
נאחל הרבה הצלחה לשלושתם ולדן.
לצורך הכנת הסקירה נעזרתי באתר הרשמי של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, באתר איגוד האתלטיקה הישראלי ובקבוצת הפייסבוק"אתלטיקה עכשיו".
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.